מימד חדש 

מימד חדש

אנו נמצאים בזמן קריטי בכדור הארץ.
כל כוחות היקום מושקעים בהעלאת התדר האנושי לקראת מהפך גלובאלי שיקרה.

המהפך הינו תוצאה של אי השתנות או מצב סטטי של חוסר בתנועה.
על בני האדם להכיר בכך שהיקום כולו נע בכל שבריר של זמן בעולמכם.
התנועה יוצרת חיים חדשים ומרחבים שנוצרים עקב התנועה ובכל שבריר זמן נוצר משהו חדש ביקום.
בני האדם כיחידה אחת עצרו עצמם מלנוע והתקבעו בתוך מחוייבות הזמן והצורה במחשבתם.
במציאות אין כך הדבר.

במציאות היקום נע בכל רגע ורגע, כדור הארץ מסתובב, העצים ובעלי החיים מתאימים עצמם לאקלים ומשתנים עם חילופי העונות ולכן חשוב שגם בני האדם ישתנו יחד עם הטבע כדי שלא יווצר עוד מימד של ריק.
ריק הינו מצב של הלא כלום שאין בו תנועה ואין בו חיים.
החיים נוצרו מתנועתיות של היקום ושל האורגניזם החיים על פניי הפלנטה.
בני האדם הינם היצורים היחידים על פניי הפלנטה שעצרו עצמם מלנוע והתיישבו בניחותא והתכנסו כל אחד בתוך עצמו. תהליך ההתכנסות ל"עצמי" יצרה פירוד משאר העולם.
הראייה הרחבה הצטמצמה לראייה אישית ועצמית שזוהי למעשה אשלייה מחשבתית שכל מה שאנו רואים וחשים בחמשת החושים קיים ומה שלא, לא קיים.
על בני האדם לעבור מראייה אישית לעבר ראייה הרחבה של היצירה שתדביק את בני האדם להמשיך בתנועתיות ויצירת מימדים חדשים שנועדו לקדם את הפלנטה ואת צורת החיים על פני כדור הארץ.

נוצר קבעון מחשבתי "שלא ניתן לשנות את המצב הקיים" וכל אדם התכנס בתוך עצמו ומתעסק במה שמעניין אותו בראייה צרה ובמחשבה "שיש אנשים שפועלים לשינוי המצב בעולם" ואותו אדם נשאר מקובע בתוך הקובייה שיצר לעצמו בנוחות ובאשליה שטוב לו עכשיו.
השלב הראשון שנדרש לאדם הוא לראות שהוא יצר לעצמו קוביה נוחה והוא עסוק בעצמו רוב היום, עסוק במחשבות שעוברות לו בראש וברגשות שהוא מרגיש ומבחינתו הן האמת האבסולטית, בלי להטיל ספק בכלל. השלב השני הוא להתרחב ולצאת מתוך הקובייה, לצאת מהנוחות ולהטיל ספק באמיתות המחשבות שמגיעות באופן אוטומאטי.
בזמן שהאדם יושב בקובייה הנוחה שיצר לעצמו, הוא הפסיק את התנועה של החיים. ההתעסקות בחיים הפרטיים והאישיים שהוא חושב שהם שלו, יוצרים עוד קבעון מחשבתי ופירוד מהכלל, מהגלובאלי.
ההתרחבות והתנועתיות של החיים נועדה לבני האדם כדי שיצרו תנועה חדשה וקישוריות ליקום כולו, לכלל. תנועה לעבר המימד החדש.

איך מתחברים לכלל?
המוח האנושי אינו יכול לתפוס באמצעות מחשבה מה הוא הכלל וכאן יש אבסורד.
עצם זה שהאדם רואה את הקוביה של עצמו ומטיל ספק ב"עצמי" שמעסיק אותו רוב זמן קיומו על הפלנטה, היא ההתרחבות עצמה.
ביצוע פעולות למען אחרים ולא רק למען אותו "עצמי"